מה אני אמור לעשות עם מיליוני סרטונים של חתולים?

כמות המידע שהאנושות מייצרת היום היא חסרת תקדים בכל קנה מידה. מעריכים שהאנושות מכפילה את כל המידע האנושי כל שנתיים. ולא מדובר רק על דברים סתמיים או מיותרים, רק בארץ יוצאים לאור בכל שנה כעשרת אלפים ספרים. אם עד לפני כמה מאות שנים אף אחד לא ידע מה קורה מחוץ לכפר שלו, היום אנחנו מוצפים בכל כך הרבה ידע שאנחנו בכלל לא יודעים מה לעשות ואיך להתמודד איתו.

-

מי היה מאמין שעד לפני שני דורות אנשים התביישו ללכת עם כיפה ברחוב? הזוי אהה? קשה לנו לתאר מצב כזה אבל במשך זמן רב זאת הייתה המציאות. היום המצב כבר השתנה לגמרי, הדתיים נמצאים עם הכיפה בכל מקום ומשפיעים בצורה שהסבים שלנו יכלו רק לחלום עליה. אבל למרות כל ההצלחה הזאת יש לנו בעיה שמאיימת על כל ההישגים שאליהם הגענו, ובגללה כל ההישגים שלנו מוטלים בספק.

למדנו תורה, הרחבנו והעמקנו את ההבנות שלנו. עומק זה הדבר הכי חשוב. כך אמר לנו הרב קוק זצ"ל. מה שחסר לדור הזה הוא עומק. אם פעם היה מספיק ללמוד תורה, ולדעת הלכה, היום זה לא יספיק ואם לא נדע להסביר איך התורה נוגעת לכל תחום בחיים, אז היא תישאר גבוהה ולא רלוונטית לחיים עצמם. אם לא נצליח להעמיק את המושגים היסודיים של האמונה שלנו אז אנחנו נישאר שטחיים.

אז ימי העיון גדלו, הנושאים שלהם התגוונו, אבל אנחנו? אנחנו נשארנו הרבה מאחור.

כי למדנו הרבה, ועכשיו אנחנו יודעים להסביר באלף דרכים מה זה אמונה ומה המשמעות הפנימית של יציאת מצריים. למדנו איך הכלכלה צריכה להראות ומה התורה אומרת על כפר גלובלי ויחסים בין לאומיים. למדנו לדקלם את הדברים, אבל הם לא נכנסו לנו לתוך הלב. אנחנו יודעים לומר מה נכון ומה לא נכון, אבל אין לנו שמחה גדולה כשאנחנו לומדים תורה או נותנים צדקה ולא כאב לב גדול כשאנחנו רואים מישהו מחלל שבת. הדברים נשארו מבחוץ. וכשהם שם אז שום ידע וחכמה לא יעזרו לנו.

"והחכמה מאין תמצא: מלמד שהיה שלמה מחפש ואומר היכן היא החכמה מצויה. ר' אליעזר אומר בראש, ר' יהושע אומר בלב," (ילקוט שמעוני משלי תתקכט)

כל הזמן דיברנו בשפה של ידע וחכמה, אבל לא ידענו לדבר מספיק על ההטמעה שלהם. בעצם גם הראש וגם הלב הכרחיים לתהליך, אבל כל אחד מהם לבד לא מספיק. קנינו מדרגה חשובה מאוד של פיתוח שכלי והבנתי אבל עכשיו צריך לדעת לגשר בין הראש לבין הלב, אם לא נדע להכניס את החכמה העליונה לתוך כלי ההכרה שלנו אז הדברים ישארו חיצוניים וזרים לנו. " כי לא דבר ריק הוא – ואם ריק הוא - מכם". החיסרון הוא לא בדברים כשלעצמם שהם מלאים תמיד בתוכן, כל הריקנות והריחוק שאנחנו מרגישים כשאנחנו עוסקים בעומקים שזרים לנו, מגיע מהריקנות שלנו מהם, מחוסר היכולת שלנו להכניס אותם לתוך עומק החיים שלנו.

אז מה, לא נפתח להם את הדלת?